גרגיר הנחלים (Rorippa nasturtium-aquaticum) ידוע בכל העולם כירק בעל איכויות קולינריות משובחות, ערכים תזונתיים מופלאים, וסגולות מרפא רבות. שפים רבים משלבים אותו כירק טרי בסלטים, ולעיתים קרובות גם בתבשילים חמים ובמרקים, שם טעמו החרפרף מתעדן מאוד. את המין האירופי של הגרגיר ניתן להשיג היום בחנויות טבע מובחרות, ואפילו בחלק מהסופרים הגדולים, אך אין להשוות את טעמו ואת איכויותיו של המין המסחרי לאלה של המין הגדל בר בארצנו. הגרגיר המקומי חריף יותר, עדין יותר ורענן יותר, ומן הסתם גם מזין הרבה יותר.
הגרגיר הוא מקור חשוב לויטמינים ומינרלים. בכוס אחת של גרגיר טרי ניתן למצוא בין השאר כמעט רבע מהתצרוכת היומית המומלצת של ויטמין A (כבטא-קרוטן), רבע מהתצרוכת היומית של ויטמין C, ולמעה ממאה אחוזים מהתצרוכת היומית המומלצת של ויטמין K. בנוסף - הוא מכיל כמות נכבדה של חומצת שומן רב בלתי רוויה מסוג אומגה 3. המינרלים העיקריים המצויים בעלי הגרגיר ובגבעוליו הם סידן, מגנזיום ואשלגן. במסורת הבדואית-גלילית והדרוזית יש פתגם שאומר: "אילו ידעה רעייתי משמעות הגרגיר, היתה זורעת אותו תחת מיטתנו". המסורת מייחסת לגרגיר יכולת מופלאה לתרום לשיפור התפקוד המיני אצל הגבר.
אז נכון, צריכה יומיומית של גרגיר טרי יכולה לתרום משמעותית למניעת מחלות לב וכלי דם, לשיפור כושר הראיה ובייחוד ראיית הלילה, לרענון העור, לטיפול באקנה, לשמירה על תפקוד המפרקים ולשיפור תפקודי הקרישה.יחד עם זאת, הסיבה האמיתית לאכול גרגיר היא כנראה קולינרית: מדובר כאמור בירק טעים במיוחד, שמגוון האפשרויות הגלומות בו הוא עצום.
מדובר בצמח ממשפחת המצליבים. כל בני המשפחה, גם אלה המתורבתים, מכילים שמן שמנים נדיפים בעלי ריח וטעם אופייניים. ריכוז השמנים הללו ברקמת הצמח משפיע במידה רבה על חריפותו, ולכן - כל בני משפחת המצליבים הם בבסיסם בעלי טעם מתקתק עדין (המזכיר ברוקולי), כשעל גבי הטעם הבסיסי הזה מאפיינת אותם עוצמה משתנה של חריפות ומרירות. השמנים האלה הם הנותנים לחרדל את החריפות האופיינית לו. הגרגיר - הוא מאלה המכילים ריכוז גבוה של שמנים כאלה. ניטרול החריפות בגרגיר (על ידי אידוי או בישול - המנדפים את השמנים האתריים) מעניקה לו טעם עדין שמזכיר במעט את טעם הברוקולי.
את הגרגיר ניתן ללקט כמעט כל השנה. זהו צמח מים, הגדל במעיינות ועל גדות נחלים שמשטר הזרימה בהם חלש וקבוע. בבואנו ללקט מהצמח - יש לשים לב שאיננו עוקרים אותו ממקומו יחד עם שורשיו, אלא מקפידים ללקט רק את השליש העליון של נוף הצמח. במקרה זה (ובשונה ממקרים אחרים, בהם אני מלקט אך ורק בידיים) - מומלץ להשתמש בסכין קטנה וחדה, על מנת להפריד את הנוף מהשורש מבלי לעקרו. כך - נבטיח את התחדשות הנוף.