קדוש מהנה

מגדה וצ’אבו הם זוג איכרים פשוט, המתגורר בכפר קטן בקרבת מכרות המלח של Salina Praid, ברומניה. לביתם הגענו לפני כשלוש שנים. היינו רצוצים וטרוטי עיניים, לאחר נסיעה ארוכה ומייגעת ולאחר חיפושים קדחתניים ומייגעים לא פחות אחר מקום ללון בו את לינת הלילה שלנו. צ’אבו, שלא ידע מילה אחת באנגלית וגם רומנית בקושי דיבר (בטרנסילבניה ישנם דוברי הונגרית רבים, שהרומנית אינה שגורה בפיהם) קלט אותנו אובדי עצות בשוק המקומי הנטוש, בשעת ערב מאוחרת, וסימן לנו לבוא אחריו.

בתוך דקות הגענו אל ביתו, בית עץ יפהפה שבחצרו ערוגות ירק דשנות ומתקן קומפוסט פשוט שגורם לך להרגיש כאילו נחתת בביתו של איזה פרמקלצ’ריסט מתלהב, עד שאתה נזכר שכאן מדובר בידע שעובר מדור לדור, בלי להתלהב יותר מדי, בלי לקרוא לטכניקה של הפקת הקומפוסט ועיבוד האדמה בשמות מפוצצים ופלצניים, בלי להיות כמו שאנחנו, אנשי הקיימות הישראליים, אוהבים להיות לפעמים. כוונתנו היתה להעביר את הלילה בכפר ולמחרת להמשיך במסענו מערבה, אלא שבמהרה הבנו כי סיפורם של מגדה וצ’אבו, אופיים המיוחד ומנהגי הכנסת האורחים המופלאים שלהם ישאירו אותנו בכפרם כמה ימים נוספים מעבר לתכנון. צ’אבו הראה לנו את החדר בו נישן, ואח”כ החל לספר על עצמו.

כזכור – צ’אבו לא ידע ולו מילה אחת באנגלית – אך זה לא הפריע לו להעניק לנו שיעור מאלף בהיסטוריה של ההונגרים אזרחי רומניה, הרואים בעצמם צאצאים ישירים של אטילה ההוני (טוב, גם אצלנו מספרים סיפורים על משה רבנו וכאלה..) ומחזיקים גאווה עממית מפוארת. הוא עשה זאת בעזרת כשרון המשחק המופלא שלו, וגם בעזרת תחריטי עץ מהודרים שיצר אביו, אמן חריטה וגילוף המשתמש בעבודתו בשיטות מסורתיות בלבד, ויוצר עבודות הנשלחות לכל רחבי רומניה.

התעוררנו לבוקר חם במיוחד (בכל זאת, אמצע אוגוסט, ובעידן הזה של התחממות גלובלית הטמפ’ בטרנסילבניה יכולה לנסוק בקלות רבה ל-35 מע’ צלזיוס). מגדה, שקלטה אותנו מתייבשים לאטנו, הגישה לנו משקה צונן בצבע אדום צלול, שטעמו היה מפתיע במיוחד: היה שם שילוב ארומטי מפוצץ של פירות יער טריים, ללא הטעמים המוכרים של כימיקלים ותוספים מלאכותיים אחרים שאנו מכירים ממיצים תעשייתיים שצבעם דומה. הפצרנו במגדה שתספר לנו ממה הכינה את המשקה המופלא – ואז נכונה לנו הפתעה: מגדה שלפה בקבוק פלסטיק שקוף שנראה כבקבוק ישן של קוקה-קולה, ובו נוזל סמיך ועשיר שצבעו סגול כהה, ושהזכיר לנו מאוד את תרכיזי הפטל הסינטטיים והידועים לשמצה. אחר כך הצביעה על היער, וצ’אבו שהצטרך הסביר בתנועות ידיו המופלאות כי מגדה והוא מלקטים שלל פירות יער טריים ומשמרים אותם בסוכר, כדי שיוכלו ליהנות מטעמם גם בשיא החורף.

הויטמינצ'יק של סבתא מגדה

במשקה האלוהי הזה נזכרתי לפני כשנה, כשניסיתי לרקוח ולשחזר לעצמי את התרכיז הטבעי של מגדה וצ’אבו.

נכון – אצלנו בארץ אין “שלל פירות יער טריים” – אין לנו פטל אדום, אין אוכמניות, אין דומדמניות ואין תותי שדה פראיים- מיניאטוריים. אבל יש לנו אשחר, עוזרר, שיזף, קטלב ויש לנו גם את מלך פירות היער: פטל קדוש (Rubus sanguineus) שחור משחור, ובעונה זו הוא מצוי בשפע כמעט אין סופי.

מעבר לטעמו העשיר והמיוחד (אני מעדיף אותו על הפטל האדום, האירופי, שטעמו תפל וחיוור), הפטל המקומי עשיר במיוחד בויטמין C, ומהוה מקור חשוב גם לחומצה פולית, סיבים תזונתיים ונוגדי חימצון. את הפטל ניתן לקטוף בחודשים יולי-ספטמבר, והוא מאכלס בתי גידול לחים ושטחים פתוחים שהתברכו במי תהום גבוהים.

לאחר שאספתי מלוא הדלי פטל – ניגשתי למלאכה: את הפטל שאפסתי מעכתי ידנית, ועל כל כוס של רכז הוספתי כחצי כוס של סוכר קנים אורגני. את התמיסה שנוצרה ערבבתי היטב, והנחתי לה לשבת יום על השיש, כדי שתחשוב טוב על מה שעשתה. את התמיסה המוכנה סיננתי והרתחתי, כדי לצמצמה ולעקרה, ויצקתי אותה לבקבוק זכוכית שקוף. הסירופ ניתן לשמירה מספר חודשים, וניתן להפיק ממנו כמות נדיבה של מיץ פטל עסיסי וארומטי, בטעם ובניחוח טבעיים לחלוטין.

מה עוד אפשר לעשות עם הפטל הזה? ובכן – המון דברים: הפטל יכול לשמש כתוספת משובחת לסלט חצילים קלויים ויגורט עיזים, תמצית טעם וצבע לתבשילי קדרה המכילים גם פטריות וירקות שורש, כתוספת לציר ירקות, להכנת ריבות, עוגות ומאפים, וכמובן גם לאכילה חופשית כשהוא טרי ומלא חיים.

זכרונות מהאדמה - קורס ליקוט קולינרי

רוצים להכיר מתכונים נוספים המכילים את פירות הפטל קדוש וצמחי בר ארץ-ישראליים אחרים?

הצטרפו אלי למסע מרתק בנבכי העבר הקולינרי המפואר של ארץ ישראל, בקורס הליקוט והבישול המלא – שייפתח בסתיו הקרוב.

לחצו כאן לקבלת פרטים או התקשרו אלי ל - 054-2248243

רוצים/רוצות משהו קליל יותר? כאן תמצאו מידע על כל הסדנאות הפתוחות להרשמה בזמן הקרוב, וכאן, מידע על הקורס המקוצר הכולל חמישה מפגשים.

נתראה בסיורים ומאחורי הסירים, יתיר.