להפגש באמת, חלק ג': יסודות תורת הליקוט

איך, כמה ובעיקר מה ללקט?

תורת מוסר האדמה

יש בדיחה ידועה על כירורג ופנימאי, הממהרים להכנס למעלית, ומזהים שדלתותיה מתחילות להסגר. הפנימאי, כך אומרים, יזדרז להניח את ידו בין שתי הדלתות. הכירורג, מצדו, יכניס לשם את ראשו.

לא מזמן, בשיחה עם חברתי לילך מוצפי בת קיימא, העלנו את החשיבות שבשימור הידע המסורתי, שבמקרים רבים הוא נמצא בעדיפות על כל סוג של ידע אקדמי.

כמובן שלרשות החוקר האקדמי עומדות מעבדות משוכללות וכלי מחקר רבי עוצמה, שיוכלו לסייע באנליזות שיזהו חומרים פעילים בצמח, ואת השפעותיהם על פתוגנים מסויימים. מדען כזה גם יכול, באמצעות אנליזה כימית פשוטה וזולה יחסית, לספר לנו מהם ערכיו התזונתיים של הצמח: אלו מינרלים, ויטמינים ונוטריינטים נוספים נוכל לקבל ממנו, ועוד.

אני נעזר לא מעט בספרות המחקרית, ועדיין, יש פרקטיקות ומידע שלא ניתן לתארם בכתב באופן שיאפשר הטמעה שלהם.

יש צמחים שמעט מאוד נכתב עליהם בספרות המחקרית,

אבל המידע עליהם מצוי בידי נשים מלקטות שעדיין חיות בינינו.

יש גם פרקטיקות, שהן זיכרון תנועתי, המוטמע בגוף ובתודעת הגוף, ולא ניתן ללמוד אותן מקריאה בלבד. הכירורג מבדיחת הקרש שלמעלה, למד הרבה מהספרים, אבל הכח האמיתי שלו מצוי במיומנות הפיזית שפיתח, בתודעת הגוף שלו. לכן, היד חשובה מבחינתו יותר מהראש.

לילה, גננת מסכנין, למדה בקורס הליקוט שלי לפני כארבע שנים. יום אחד עמדנו מול גבעולו המכוסה בחוחים רצחניים של חוח עקוד, רגע לפני הפריחה.

בעודי מספר לתלמידי הקורס על סגולות המרפא של הצמח, ערכיו התזונתיים או טעמיו הנפלאים, ומציין שהבעיה העיקרית איתו היא הקוצים המאיימים, שמונעים מרבים ללקט אותו, ניגשת לילה אל הצמח הדוקרני, מניחה את כף ידה החשופה בתחתית גבעולו, מאגרפת אותה על גבי הגבעול, ובתנועה מהירה מושכת את ידה כלפי מעלה, בעוד אגרופה מהודק על הגבעול.

עמדתי שם, משתאה ופעור פה, וכולנו, גם אני וגם התלמידים, התחלנו למחוא לה כפיים. את הזיכרון המופלא הזה, שנחקק בתבונת גופה של לילה, היא כבר חשבה ששכחה. אחר כך תספר לי איך נהגה לצאת עם סבתה לשדה, וללקט שם את החול העקוד, או כפי שהיא מכנה אותו, סינריה.

כשאני אומר שהליקוט הוא פרקטיקה קדומה, שיש בה הרבה מעבר לטקסנומיה ולידע המדעי הנצבר אודות צמחים, אני מתכוון, בין היתר לכך.

וכשקראתי לקורס שלי "זכרונות מהאדמה",

בדיוק לכך היתה כוונתי.

ואמנה מוסיפה על כך, ואומרת:

"תראה את העכוב, את המוראר, את העלת' -

אם אתה לוקח העלת' או את המוראר לפני שהוא פורח, טעמו מתוק, העלים שלו רכים ועסיסיים. אם אתה לוקח אותו רגע אחרי, הוא קשה, ומר.

גם העכוב - הוא מחובר לאדמה, כמו עץ.

שורשיו חודרים לעומק האדמה.

רק תנסה לעקור אותו - כל הידיים שלך עם קוצים.

אין דבר כזה שמישהו עוקר! אפילו עם כפפות הקוצים נכנסים לך ליד.

אם תנסה בכח לא ילך לך. כל דבר קורה בזמן שלו: תבוא תראה אותו בסוף העונה - איך שהוא מתגלגל ככה ועף ברוח, ומפזר את זרעיו בכל מקום."

כללי יסוד בתורת הליקוט

זהו, אתם מוכנים למסע!

איך אומר זאת? אתם ניצבים בפתחו של מסע מרגש, לגילוי סודותיה של תורת הליקוט. קודם שתצאו למסע המרתק הזה, חשוב לי שתכירו כמה יסודות חשובים, שיהוו עבורכם צידה לדרך. ארגז הכלים שלכם חייב לכלול את הפריטים הבאים:

כללי הליקוט:

אמנם, מלאכת הליקוט מזמנת לכם חוויה מהנה ומרגשת, שתעשיר את עולמכם הרגשי, הרוחני, התזונתי והקולינרי, אך היא איננה פעילות נטולת סיכונים. על מנת שתוכלו להנות מליקוט בטוח, ולהמנע מפגיעה בעצמכם, בזולתכם או בסביבה הטבעית, עליכם להכיר את הכללים הבאים, לשננם, ולפעול על פיהם בכל פעם שתצאו ללקט:

אין ללקט מינים מוגנים:

הנאה מליקוט אין פירושה פגיעה בטבע. מינים מוגנים, מינים נדירים ומינים בסכנת הכחדה הם מחוץ לתחום, אפילו יהיו עשירים בטעמים ובארומות שאין דומה להם. ליקוט צמחים מוגנים עשוי לפגוע לא רק בטבע, אלא גם בכיס שלכם. פקחי רשות הטבע והגנים עשויים לתפוס אתכם עם השלל הנדיר, ולחייב אתכם בתשלום קנסות כבדים. במקרים חריגים, הדבר עלול להגיע עד לכדי פתיחת הליך פלילי נגדכם. לאחר שונתה ההגדרה הקבועה בתקנות האכיפה של החוק האוסר על פגיעה בערכי טבע מוגנים. חלק מהצמחים המופיעים ברשימת המינים המוגנים, מותרת לליקוט במידה והוא מיועד לצריכה עצמית, בעוד תפיסת כמויות מסחריות של המינים הללו – עשוייה להוביל להרשעה בדין פלילי. לפני שתלקטו מינים מוגנים כגון עכובית הגלגל, אזוב מצוי ומרווה משולשת, וודאו שאתם מכירים היטב את הנחיות האכיפה הנהוגות לגביהם.

אין ללקט בתחומי שמורות טבע ובתחומי גנים לאומיים.

ליקוט בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים מהוה עבירה פלילית!

אין ללקט ללא אישור בשטחים פרטיים

המנעו מכניסה ללא רשות לשטחים פרטיים. ליקוט בשטח חקלאי עלול להוביל לתביעות נזיקין.

מלקטים רק אם בטוחים!

צמחים מסויימים עשויים להיראות דומים למינים אכילים, אך למעשה מדובר במינים רעילים למדי. לקטו רק את אותם צמחים שאתם בטוחים בזיהויים.

מלקטים במשורה:

חוק האספרגוס: כלל אצבע הקובע שיש ללקט רק את אותם חלקים בצמח, שהם עסיסיים וחיוניים. הדבר בא לשמור הן על הצמח (שיוכל להמשיך ולשגשג) הן על המלקט (שיהנה מהחלקים המזינים, הבריאים והטעימים ביותר שהצמח מציע).

חוק ה-20/80: כלל האצבע לליקוט במידה הראויה הוא ליקוט של עד חמישית מהיבול.

ליקוט שורשי מאכל:

שורש שיפודי - ניתן לעקור מהשורש, רק במידה שישנם בשטח בו גדל הצמח פרטים נוספים במרחק סביר, ועד 10 אחוזים מהיבול.

ציצת שורשים או קנה שורש – חפרו מסביב לשורש ואתרו את החלק הדרוש לכם. חתכו את החלק הנדרש, וכסו מחדש את אזור החפירה.

נמנעים מהרעלות:

אין ללקט בשטחים מרוססים או מזוהמים.

בצמחי מים – וודאו שמקור המים אינו מזוהם.

בשטחים חקלאיים – לא מומלץ ללקט. במידה והחלטתם לעשות זאת, וודאו שהקרקע אינה מרוססת בחומרי הדברה

הימנעו מליקוט בסמוך לכבישים סואנים ובאזורי תעשיה רוויי מזהמים.

שמרו על בטיחותכם:

רצוי להצטייד בביגוד ובציוד המתאימים לליקוט: נעליים סגורות, מכנסיים וחולצה ארוכים, כפפות, מזמרה או מספריים. בחורף, כדאי לצאת לליקוט כשאתם מצויידים בחליפת סערה. ליקוט בגשם הוא חוויה נפלאה, אבל בבגדים רטובים – הסיכוי ללקות בהיפותרמיה גובר.

לסיום,

זכרו שהליקוט הוא אינו רק הידע הפרקטי הנוגע לזיהויו הוודאי של צמח מסויים, או לאופן השימוש בו. הידע הליקוטי מבקש להבין את צרכיו של הצמח המלוקט, של אוכלוסייתו ושל חלקו בפסיפס המורכב המהווה את הסביבה הטבעית. נהגו כאורחים לרגע, וצמצמו ככל האפשר את טביעת הרגל הלקטית שלכם.