25 ביוני 2021זמן קריאה 3 דקות

מעשה בתוכית ושמה ריקי

עודכן: 13 בדצמ׳ 2021

ריקי היתה תוכונית אוסטרלית קטנה, שנוצותיה הירוקות המבריקות נתנו לה את שמה . במשק החי, שבו ביליתי את רוב שעות היום, היו המון כמותה, אבל היא היתה שלי .

מיכאל, מנהל המשק באותן שנים, הציע לי לגדלה בכלוב נפרד, כדי שאוכל להתמסר לה ולטפל בה באופן אישי. נעניתי להצעה - והתוכונית הקטנה הועברה לכלוב רשת נפרד, שם זכתה לטיפול מסור ואוהב . יום אחד, כשהתייצבתי לעבודה, מיכאל נתן בידי טוריה שהיתה גדולה בערך פי עשרה ממידות גופי שלי, והורה לי לעשב את אחת הגינות. ניגשתי לעבודה, ומהר מאוד גיליתי שקל יותר לעשב באמצעות הידיים רכנתי על ברכיי, ועברתי בין הערוגות, מוציא את כל העשבים "המיותרים" שגדלו שם. לאחר שסיימתי, ערמתי את כל העשבים שנעקרו בערימה אחת גדולה, וניגשתי לבקר את ריקי שלי.

כשמצאתי אותה - נראתה הציפור תשושה ונטולת כוחות, כאילו כל חיוניותה ניטלה ממנה באחת. מיכאל הציע שננסה להעשיר את התפריט שקיבלה בעשב טרי. הוא חזר לערימת העשב שזה עתה סיימתי לעקור, ולקח משם צמח אחד, בעל עלים בשרניים ועסיסיים, וביקש שאניח כמה מענפיו הטריים בתוך כלובה של ריקי.

ריקי ניגשה אל הצמח, מהוססת, והחלה לנקר בזהירות את עליו . כשהחלה בכך, גבר תיאבונה, והיא המשיכה לאכול במרץ מהעשב הירוק והטרי. לאחר יממה או שתיים שבמהלכו קיבלה דיאטת עשבים כזו, כבר נראתה נמרצת ומלאת חיוניות. בדיעבד התברר לי, שהעשב המופלא אותו נתתי לריקי, הוא מעדן מלכים, שלא רק תוכים נהנים ממנו, אלא גם בני אדם.

רגלת הגינה: תוסף המזון האולטמטיבי

את הצמח הזה, רגלת הגינה שמו (בערבית: ריג'לה/פרפחינה) ניתן למצוא בכל מקום שבו זכו זרעיו, הנובטים בחדווה בקיץ הלוהט והיובשני שלנו, למעט מים.

מדובר בצמח חד שנתי שרוע ממשפחת הרגלתיים, הצומח בקיץ כעשב "שוטה" בשדות, מטעים וכרמים וכן בגינות ציבוריות בערים. הריג'לה או הפרפחינה (כפי שמכנים אותה הערבים) היא פולש ותיק, שהיגר לכאן כבר בימי המשנה ולכן נזכרת בה מספר פעמים.

אני חושב שאילו דיאטניות מודרניות, הממליצות למטופליהן ליטול תוספי מזון בכמוסות על מנת למנוע או לטפל במצבי חסר, היו מחוייבות ללמוד בקורס לליקוט צמחי בר במסגרת התואר שלהן, הן היו מופתעות ממה שניתן להשיג על ידי הוספת צמחי בר לתפריט מטופליהן.

בכל הנוגע לריג'לה, זה כמעט מטורף: ב100 גרם ריג'לה יש 81 אחוזים מהתצרוכת היומית המומלצת של ויטמין e, כ-17 אחוזים מהתצרוכת היומית של מגנזיום, כ-44 אחוזים מהתצרוכת היומית של ויטמין a וכ-35 אחוזים מהתצרוכת היומית המומלצת של ויטמין c. יש בה גם שפע של נחושת (12.5%), ברזל (25%) ושלל ויטמינים מקבוצת ה-b. הריג'לה גם עשירה מאוד בחלבון ובאומגה 3. אם כל זה לא מספיק, היא גם עשירה במיוחד בסיבים תזונתיים מסיסים (מוצילגים). למעשה - אם לא הריג'לה בקיץ (והגרגיר והסרפד בחורף) כנראה שהייתי נזקק לשלל תוספים כדי לאזן את הדיאטה שלי.

הריג'לה נאכלת טריה על עליה וגבעוליה הצעירים והיא ירק נפלא המשתלבת בקלות בכל סלט עלים טרי. באחד מסיורי הליקוט שלי, הציעה אחת המשתתפות להכין ממנה ג'אג'יק. כששאלתי אותה בתמימות מהו ג'אג'יק, סיפרה שזהו מאכל מסורתי, שכיהודיה יוצאת כורדיסטן היא מכירה מילדותה.

מדובר, בעצם, בגירסא הכורדית לציזיקי המוכר והנפוץ, שמקורו במטבחי הבלקן. אני טעמתי והתאהבתי מיד, מוזמנים ומוזמנות לנסות:

ג'אג'יק עם ריג'לה

המרכיבים: כוס יוגורט עיזים (לטבעונים - יוגורט מאגוזי קאשיו). כוס שמנת חמוצה, גבינת שמנת או גבינא מקאשיו. 3 שיני שום כתושות

חצי כוס עשבי תיבול קצוצים (אפשרויות: שמיר/נירית הקמה, נענע, שומר או שילוב של שלושתם)

2 כוסות של עלי ריג'לה מופרדים מהגבעולים (גבעולים - אם אינם סיביים מדי , ניתן לקצוץ דק ולהוסיף). בצל סגול קטן - קצוץ דק.

מלח, פלפל שחור וסומאק טחון טרי - לפי הטעם.

אופן ההכנה: מערבבים יחד את כל החומרים ומניחים כחצי שעה להתייצבות ולאיחוד הטעמים.

הערות ותוספות: בגירסא הכורדית - מוסיפים בצל מטוגן, ואת הריג'לה חולטים במעט מים רותחים. בסדנאות הקיץ שלי אני מוסיף למתכון גם צלפים בהכנה ביתית ולעיתים עלי אזוב טריים.