שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף

כדי להגן על עצמה מטריפה, הפקעת מכילה מספר חומרים רעילים מקבוצת הסאפונינים, ובהם הרעל הנודע לשימצה, ציקלמין (הקרוי על שמה הלטיני של הרקפת). חומרים אלה, המסוגלים לגרום להרעלה קשה ולהוביל להמוליזה (פירוק של כדוריות הדם האדומות) ולפגיעה עצבית קשה, אינם מונעים מהחזירים לאכול אותן. אלה - נוברים בעפר בכדי להוציא את הפקעות בשלמותן, ונוגסים בהן בתאווה.

ברפואת הצמחים המערבית נעשה שימוש בתרסיס מאבקת הפקעות המיובשות להקלה על דלקות בדרכי הנשימה העליונות. אין לעשות בה שימוש פנימי, מחשש להרעלה.


כך או כך, עלי הרקפת, לאחר חליטה קצרה, אינם רעילים, ואין חשש להרעלה כתוצאה מאכילתם. טעמם של העלים ושל פטוטרתם חמצמץ, מרקמם יציב ועסיסי, ושתי התכונות הללו הופכות את עלי הרקפת לירק נפלא למילוי.


קריספיל (ילקוט הצמחים) אסף מגוון גדול של כינויים עממיים שניתנו לרקפת בשפה הערבית. המקובל מהם על תושבי האזור בו אני מתגורר הוא הכינוי "זעמטוט". אמנה מכפר קרע ומנאל מאום אל פחם ממלאות אותו באורז ובהרט, עם או בלי בשר, ומבשלות במים עם הרבה מיץ לימון. המתכון שאציע כאן היום הוא גירסה טבעונית, עם אינטרפרטציה אישית שלי לממולאים המקוריים שפגשתי באזור. מה שבטוח - הם טעימים.