אהל הגבישים משתייך למשפחת החיעדיים, משפחה שכוללת סוגים רבים של צמחים סקולנטיים - שאברי הנוף שלהם מכילים רקמה האוגרת מים בקרבה, מה שמעניק להם מרקם בשרני, עמידות גבוהה ליובש (הצמח שומר על מראה טרי גם יום-יומיים לאחר שנותק משורשיו), פריכות, רעננות ועסיסיות.
עלי וגבעולי הצמח מכוסים שערות שקופות ועבות, הנדמות למתבונן בהן כטיפות קרח זעירות, בדומה, אולי, לטל שקפא. שערות בלוטיות אלה מלאות בנוזל מלוח-חמצמץ (לגבעולי טעם ימי מלוח ומעודן, לעלים טעם חמצמץ). מדובר, כמובן, במנגנון הגנה של הצמח המאפשר לו להתמודד עם עקות שונות המאפיינות את הסביבה הימית בה הוא מתקיים; סביבה שהיא סחופת רוחות, מלוחה ויובשנית. השערות מגנות על הצמח מפני החולות והרוחות העזות הצולפות בבשרו, וכן מפרישות אל מחוץ לרקמת הצמח את המלחים המרוכזים שהוא סופח מהקרקע, ושעלולים לייבשו לחלוטין.